טירוףגוף

חלק ניכר מהפרויקט שלי, מדבר על מסכות. הכוונה היא למסכות שאנו שמים על עצמנו בכל פעם שאנו מסתירים את פנינו/ גופנו לטובת נראות שונה, נראות שבעיננו תהיה טובה יותר עבורנו. המסכה כשאנו שמות איפור, המסכה כשאנחנו מחוררים את הגוף שלנו בקישוטים שונים, המסכה כשאנחנו מקעקעים על הגוף שלנו איורים וציורים וכן, גם המסכה כשאנחנו עושים ניתוחים פלסטיים למיניהם. בעקבות המסר הזה שברצוני להעביר בפרויקט שלי, אני מתכננת בסט צילום זה, לצלם דמות אשר תהיה מכוסה בבד בצורה שייראו את צורת הגוף שלה, שיבינו שזה גוף האדם. אני אצלם בסטודיו בעדשה רחבה משום שברצוני להחשיך את רקע הדמות וליצור הארה רק על הדמות מהסיבה שאני רוצה לתת דגש על הדמות שכלואה בתוך הבד שסביבה כל העולם חשוך, סוג של תחושת חסרת אונים, המלווה את הפרויקט שלי. חוסר האונים שאני מרגישה בחברה שהולכת ונהיית קיצונית מרגע לרגע. כמו כן, רציתי שהדמות תהיה מכוסה בבד משום שלדעתי, כאשר אנו מנסים לשנות את עצמנו, אנחנו מכסים את עצמנו במסכות כמו שכתבתי לעיל ובנוסף, הבד נותן תחושה של כלא, תחושה שאנחנו כלואים במצב הזה, במצב בו כולם רודפים אחרי מודל אחד. אני מצפה להצליח בסט הזה להעביר לצופה את תחושת המועקה, ואת המסר שאנו לא צריכים להסתיר את עצמנו. כמו כן, ברצוני להעלות את המודעות לרדיפה אחרי מודל היופי של רוב החברה. בשביל סט, דרוש ציוד מינימלי שהוא בד גדול מאוד בצבע חלק, בהיר, גומייה, על מנת שהבד יהיה מתוח על הדמות ונוכל לראות את צורת הגוף וכיסא עליו תוכל לשבת הדמות.